אורך החיים של שולחן סנוקר הוא בדרך כלל ארוך מאוד, בדרך כלל 20 עד 50 שנה או אפילו יותר בתחזוקה רגילה. עם ציוד ברמה-תחרות וטיפול נכון, "תוחלת החיים העיקרית" של משטח הצפחה יכולה להיות כמעט אינסופית.
מבחינה מבנית, מרכיב הליבה של שולחן סנוקר הוא משטח הצפחה הטבעי. צפחה עצמה היא חומר שנוצר משכבות סלע טבעיות באמצעות תהליכים גיאולוגיים, מה שהופך אותה ליציבה מאוד ועמידה בפני דפורמציה, סדקים או הזדקנות. תיאורטית, הוא יכול לשמור על השטיחות-הגבוהה למשך זמן רב, אלא אם הוא נתון לפגיעה או נזק חמור. לכן, תוחלת החיים ה"בלתי מעורערת" באמת של שולחן סנוקר תלויה בעיקר בלוח, לא ברכיבים אחרים.
עם זאת, שולחן סנוקר אינו רק עניין של צפחה. גורמים המשפיעים על תוחלת החיים שלו הם לרוב "חלקים מתכלים". לדוגמה, בד השולחן (בד השולחן) בדרך כלל צריך להחליף כל שנה עד 3 שנים בשימוש בתדירות גבוהה- מכיוון שהיא מתבלה בהדרגה, מתפרקת או מאטה, מה שמשפיע על מהירות הכדור ומסלולו. כריות הגומי של שולחן סנוקר יזדקנו עם הזמן ובדרך כלל יזדקקו להחלפה כל 5 עד 10 שנים; אחרת, ביצועי הריבאונד יקטן. יתר על כן, אם מבנה המסגרת עשוי מעץ קשה או מתכת באיכות גבוהה-, הוא יכול להחזיק מעמד עשרות שנים בסביבה פנימית יציבה, אך עשוי להתרחש עיוות קל בסביבות לחות או עם תנודות טמפרטורה גדולות.
במסגרות של טורנירים מקצועיים, כמו שולחנות סנוקר המשמשים בתחרויות-עולמיות, מתבצעת בדרך כלל תחזוקה קפדנית מאוד: הבד מוחלף באופן קבוע, הצפחה מפולסת שוב ושוב, והכריות נבדקות באופן אחיד. לכן, אותה טבלה יכולה לשמור על סטנדרט גבוה של מצב לאורך-שימוש ארוך טווח, להיראות "כמו חדשה".
בסביבות ביתיות או אולמות ביליארד רגילים, תוחלת החיים של שולחן סנוקר תלויה בעיקר בתדירות השימוש וברמות התחזוקה. שימוש תכוף ללא תחזוקה נאותה עלול להוביל לירידה בתחושה תוך 10 עד 15 שנים; עם זאת, עם תחזוקה נאותה, הוא עדיין יכול לתפקד כרגיל גם לאחר 30 שנה, רק מצריך החלפה של המראה והאביזרים.
